התרוממתי מהמיטה והשעון צלצל דקות ספורות מיד אחרי , צעדתי אל מעבר לדלת להסתכל מהחלון הצר.
ראיתי שעדיין מעט חשוך , שטפתי את פניי , התלבשתי ופצחתי אל אותו הכלב שנחשב כבן המשפחה, לפפתי את ידיי סביב קולרו והידקתי את הרצועה, והחלתי יצאתי ..צועדת וצועדת ונושמת את אור הבוקר.
יודעת שיש אחרים שאותו לא ינשמו יותר ועוד יותר חשבתי על היום שהולך להיות לי. הבנתי כי הוא לא יהיה פשוט.
אבל אני האדישה עוד נותרתי שוב לבדי בוהה בהריסות ונפץ האדם כשעשה ומבינה שאולי אני לא לבד כמו אותם האנשים שדעתם נטרפה עליהם ומבינה מהי אדישות אמיתית של חוסר צדק וויתור על החיים..אני עדיין חופשיה, אומנם לא כציפור כי עם כל הכבוד יש חוקים.
אך הם?הם מזמן לא הם , כי החוקים אפילו עליהם לא חלים.
ואני כצדק, לא צדק אלא נגה .
 יום רביעי 17:37');){kind=link}